Please note that due to very high demand, I have extended my fall lecture tour -
*Game of Pawns: The Middle East 2017 *
I will now be in North America from September 26 - December 6, 2017

Please feel free to CONTACT ME or +972-505-409-905. I look forward to hearing from you - and hopefully seeing you soon!

הסרט שנגנז התגלה

3 מרס, 2015

אבי מלמד

הקדמה קצרה: את המאמר שתקראו כתבתי כבר בחודש מרס 2014, לאחר שפורסם ברשת יוטיוב סרטון עלילתי קצר של 8 דקות בשם “ירמוכ” של בימאי ערבי בשם מחמד בכרי. זמן קצר לאחר מכן הודיע בכרי כי הוא מסיר את הסרט מרשת יוטיוב. מאחר ולא ניתן היה לצפות בסרט, גנזתי את המאמר שכתבתי.
אבל בימים אלה השתנו הנסיבות: לאחר סריקות מקיפות הצלחתי לשמחתי למצוא שוב את הסרט. לפיכך, אני יכול לפרסם עתה את המאמר (כמובן בגרסא מעודכנת)
במה עוסק הסרט ירמוכ? מה הרקע לסרט הזה? מדוע הסיר בכרי את הסרט ?מהן התובנות שניתן למוד מהפרשה?
הרקע לסרט ירמוכ הוא המלחמה המתחוללת בסוריה מזה קרוב לארבע שנים, שגבתה עד כה לפי אומדנים את חייהם של למעלה מ – 200,000 בני אדם, רבים בהם אזרחים – נשים גברים וילדים.
הסרט ירמוכ (שברובו נטול דיאלוג) מתייחס לשתיים מהתופעות הטרגיות של המלחמה:
תופעה אחת היא סבלם של תושבי המחנה הפליטים הפלסטיני אלירמוכ שבדמשק (על המצוקה במחנה הפליטים הפלסטיני אלירמוכ כתבתי אשגר מודיעין באוקטובר 2013) על פי נתונים שמפרסם גוף בשם “ועד הפעלה למען הפלסטינים בסוריה” בפברואר 2015, מספר הפלסטינים שנהרגו בסוריה עד כה הוא 2648 מהם 165 שמתו מרעב והיעדר טיפול רפואי. בדיווחים מצטברים נמסר, כי מנהיגי דת במחנה התירו אכילת חתולים וכלבים על רקע הרעב השורר במחנה. בדו”ח רשמי של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו”ם לענייני הפליטים הפלסטינים (UNRWA), שפורסם בפברואר 2015, נמסר כי כ- 18 אלף איש במחנה הפליטים ירמוכ בדמשק מצויים בסכנת מוות כתוצאה למצור ולמלחמה בסוריה. קרוב ל 100 אלף פלסטינים נמלטו מסוריה מהם חצי ללבנון, אחרים נמלטו לירדן, תורכיה, קפריסין ואירופה.
התופעה השניה קשורה במישרין בטרגדיה אחרת שמתחוללת כתוצאה למלחמה בסוריה. על פי דיווחים של סוכנויות רווחה וארגונים הומניטאריים, קרוב לשבעה מליון סורים הפכו לעקורים בארצם, ולפי אומדנים רשמיים, קרוב לשלושה מליון סורים נמלטו מסוריה והפכו לפליטים בארצות שכנות. רובם מתגורר במחנות פליטים מאולתרים, בעליבות ובמאבק הישרדות יומיומי. המצוקה הקשה הביאה משפחות סוריות רבות להשיא את בנותיהן לגברים מרחבי העולם הערבי (ובעיקר מהמפרץ) בתמורה לכסף. למעשה מדובר ברוב המקרים בתעשיית סחר נשים לצרכי מין באיצטלה של נישואין במסגרת חוזה שבסיומו שבות הנשים למשפחותיהן. ארגונים שונים – ערביים ולא ערביים – פרסמו דיווחים ונתונים המתעדים את תופעת “נשואי החוזה” בקרב פליטות סוריות, לצד דיווחים על התפתחות תעשייה של סחר בנשים סוריות בעולם הערבי תוך ניצול מצוקתן ומצקות משפחותיהן. במסגדים בקהיר ובמקומות שונים בעולם הערבי ניתן למצוא ברושורים ובהם הצעות לשידוכים עם נשים סוריות. נישואי חוזה בסיטואציה של הפליטים הסורים נועדו למנוע מצב של פגיעה בכבוד המשפחה שעלולה להיגרם אם יפנו בנות המשפחה לעסוק בזנות בכדי לפרנס את משפחותיהן. וכך הצדדים לעיסקת נישואי חוזה מרוצים (למעט הנשים עצמן כמובן) על תופעה זו כתבתי אשגר מודיעין (מאי 2013)
הסרט של מחמד בכרי חולל סערה בעולם הערבי. הועלו טענות כי הסרט הוא בעצם אמירה סימבולית של בכרי על מצבו העגום של העולם הערבי ואינו מתייחס ספציפית למצב במחנה הפליטים הפלסטיני. אלה שצידדו באמירה זו הביאו לראיה את העובדה כי בכרי כינה את סרטו “ירמוכ” ולא “אלירמוכ” שהוא שמו הרשמי של מחנה הפליטים הפלסטיני בדמשק. בנוסף, ציינו את העובדה כי בכרי חתם את סרטו בכתובית “אל העולם הערבי”. אחרים טענו מנגד, כי בכרי מתמקד בסרטו במצוקה של הפלסטינים במחנה הפליטים אלירמוכ בדמשק.
כך או כך, בכרי מצא את עצמו באש צולבת: מצד אחד ביקרו אותו פלסטינים בחריפות בטענה שהסרט ממזער את סבלם של הפלסטינים. מצד שני טענו כלפיו בעולם הערבי כי הסרט מתעלם מסבלם של הסורים. מצד אחד האשימו אותו הפלסטינים כי הסרט מציג באופן מזלזל ומשפיל את הפלסטינים. מצד שני טענו כלפיו בעולם הערבי כי הסרט מציג באופן מעליב ומשפיל את כל הערבים. בכרי פשוט מצא את עצמו במלכוד.
תחת הביקורת הגואה, בכרי פרסם הודעה רשמית בערבית ובה הביע התנצלות אם פגע במישהו. בהודעתו כתב בכרי כי “אם היה יכול היה הולך בעצמו למחנה הפליטים אלירמוכ בדמשק” וכי בסרטו ביקש “להסב את תשומת לב העולם לסבל של האנשים החיים במחנה הפליטים אלירמוכ בדמשק”. בכרי הודיע כי הוא מסיר את הסרט ואכן הסרט הוסר מיוטיוב. בין השיטין בהודעתו של בכרי ניתן להתרשם כי יתכן והלחץ עליו לא היה מילולי בלבד. בסרטון קצר זה מדבר בכרי על תפיסת עולמו כיוצר.
מעבר לתיאור מציאות קשה, הפרשה כולה מעידה על אחד מהגורמים המרכזיים למצבו העגום של העולם הערבי והוא הסירוב להביט במראה ולקחת אחריות. לא בפעם הראשונה, מעדיף העולם הערבי להרוג את השליח מאשר להביט במראה, לקחת אחריות ולהתמודד עם הבעיה והאתגר.
יש פן מעניין, סימבולי משהו, לפרשה הזו. מחמד בכרי התפרסם בין השאר בסרט דוקומנטארי שביים בשם “ג’נין, ג’נין”. בסרט זה הציג בכרי “עדויות” לטבח – לכאורה – שביצעה ישראל במחנה הפליטים ג’נין גדה המערבית בשנת 2002. עובדתית, במחנה הפליטים ג’נין התקיימו במשך כ 10 ימים קרבות מרים בין חיילים ישראלים לבין מיליטנטים פלסטיניים. בקרבות נהרגו 23 חיילים ישראלים וכ – 55 פלסטינים – רובם מיליטנטים.
הפלסטינים האשימו את ישראל בביצוע רצח עם אולם ועדת חקירה של האו”ם כמו ועדות חקירה של ארגוני זכויות אדם ניקו את ישראל מאשמה. העתון טיים קבע בכתבה שפרסם תחת הכותרת ” The Story of the Battle of Jenin” כי ” there was no wanton massacre in Jenin, no deliberate slaughter of Palestinians by Israeli soldiers. But the 12 days of fighting took a severe toll on the camp.”
למרות זאת טען בכרי בסרטו “ג’נין, ג’נין” כי החיילים הישראלים ביצעו זוועות במחנה (כגון ירי על בית החולים, דריסת פצועים עם נגמ”שים והריגת תינוק במכוון). החיילים שלחמו במחנה הפליטים ג’נין האשימו את בכרי בהסתה ובשקרים. על רקע זאת, החליטה המועצה לביקור סרטים בישראל לאסור על הקרנת הסרט, אך בעקבות עתירה שהגישו בכרי ופעילי שמאל ישראלים, ביטל ביהמ”ש העליון בישראל את החלטת המועצה לביקורת סרטים והורה על הקרנת הסרט. קבוצת חיילי מילואים שנלחמה בג’נין והורים ששכלו את בניהם בקרב, הגישה תביעת דיבה כנגד בכרי. בית המשפט בישראל פסק כי הסרט אמנם שקרי ומהווה דיבה על החיילים, אך מאחר שהוא מוציא את לשון הרע על ציבור ולא על אדם פרטי, התביעה לא נתקבלה.
כפי שיודעים מן הסתם מרבית הקוראים, מחמד בכרי הוא ערבי ישראלי. הוא אזרח של מדינת ישראל. אי אפשר להימנע מהמחשבה שמה שהתחולל סביב שני הסרטים של בכרי – הסרט ירמוכ והסרט ג’נין ג’נין –מספק הסבר לשוני העמוק בין ישראל לבין העולם הערבי. קשה לא לחשוב שאולי מצבו של העולם הערבי היה שונה לחלוטין ממה שהוא היום, אילו ידע לתת לגיטימציה לקולות אחרים בתוכו – גם אם הקול פוגע, מציק, מטריד, או לא עולה בקנה אחד עם דרישות לקונפורמיזם רעיוני ומחשבתי. הפרשה הזו מלמדת, שחירות הביטוי – וגם אם לעתים היא קשה לשומע, פרובוקטיבית, פוגענית או מקוממת ומעוותת– עדיין מהווה רכיב חשוב ביצירת חברה בריאה ומשגשגת. זהו גם חומר למחשבה עבורנו, הישראלים.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Members Area

 

Yes, I´m interested in being the first to know when the
AviMelamed.com membership dashboard opens.

* indicates required

 

Learn more
Newsletter X

Join my mailing list to be the first to know about my appearances, events and lecture tours!

Join my mailing list to receive my Intel Briefs straight to your inbox!