Stay tuned for the next LIVE VIDEO Intel Briefing Followed by Q & A  | CLICK HERE to Register to join! | 

מבצע “צוק איתן”:אור בקצה המנהרה

This article is entitled Operation Protective Edge The Light at the End of the Tunnel: The Prospects for a Positive Strategic Change for Israelis and Palestinians. I will send an English version PLUS a summary video over the next two days, thank you for your patience

 22 יולי 2014

 

מבצע “צוק איתן” : אור בקצה המנהרה

סיכוי לשינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל והפלסטינים

אבי מלמד

הדברים הללו נכתבים בעיצומו של מבצע “צוק איתן” אבל כבר עתה ניתן לקבוע לדעתי כי למבצע “צוק איתן” יש פוטנציאל להציע שינוי אסטרטגי חיובי מבחינתה של ישראלוגם מבחינתם של הפלסטינים. מדוע אני חושב כך?

מבצע “צוק איתן” שונה – בנסיבותיו, במהלכו, בתוצאותיו ובהשלכותיו המיידיות והאפשריות – בהשוואה לסבבי אלימות קודמים בין ישראל לבין חמאס עזה.

חמאס יזם את סבב האלימות הנוכחי מתוך מצוקה עצומה – כתבתי על כך במאמרי (באנגלית) Mukawama, Money, Missiles  (יולי 2014) נכון להיום, כתוצאה למהלכו של המבצע ותוצאותיו עד כה – מצוי חמאס במשבר חמור עוד יותר. למעשה, נכון למועד כתיבת מאמר זה, דרכו הנוכחית של חמאס מסתיימת במבוי סתום מבחינתו. מדוע?

מדיניות חמאס ומודל הפעולה שלו מבוססים על שלושה נדבכים מרכזיים: יצירת מאזן אימה עם ישראל, צידוק אידיאולוגי לדרכו ומדיניותו, והשגת לגיטימציה בזירה הבינ”ל. מבצע “צוק איתן” סודק קשות את מודל הפעולה של חמאס ומציב את חמאס בפני אתגר גדול ביותר:

מאזן האימה: חמאס ביקש ליצור מאזן אימה עם ישראל שמבוסס על שלושה מרכיבים: ירי רקטות על ערי ישראל, תקיפה של יעדים בתוך ישראל באמצעות מנהרות חודרות ובעיקר הערכתו של חמאס כי ישראל תירתע מליזום פעולה קרקעית בשטח עזה מחשש לאבידות כבדות בחיי חייליה. כל שלושת הרכיבים הללו מתמוטטים במהלך מבצע “צוק איתן”: מערכת “כיפת ברזל” ניטרלה כמעט לחלוטין את איום הרקטות של חמאס, בשעה שלחמאס אין שום יכולת לנטרל את המהלומות העצומות שמנחיתה עליו ישראל וגורמות לפגיעה עצומה במערך הצבאי והשלטוני שלו בעזה. צה”ל פועל בשטח עזה ומשמיד בשיטתיות את מערך מנהרות התקיפה שבנה חמאס ולבסוף: הציבור הישראלי – בניגוד להערכתו של חמאס –  תומך באופן גורף במהלך צבאי ישראלי יבשתי למרות המחיר בחיי חיילים ישראלים.

צידוק למדיניותו ודרכו: חמאס מבסס את הצידוק לדרכו תחת הכותרת “ההתנגדות”. מושג זה הוא מרכזי בסדר היום הציבורי והפוליטי של העולם הערבי. המקור למושג ההתנגדות הוא קבוצות שלחמו במשטר הנאצי באירופה (ובעיקר תנועת הרזיסטאנס בצרפת) בהקשר המזרח תיכוני מופיע המושג מופיע בשנות ה- 50 ומתפתח כתפיסת עולם שלמה ומקיפה, המציעה מענה ופתרונות לאתגרים, התסכולים והחולשות של העולם הערבי וזאת באמצעות דרך המקנה תחושות של ערך עצמי, כבוד, גאווה ותקווה הן במישור האישי והן במישור הלאומי.  הליבה הרעיונית של  ההתנגדות במודל המזרח תיכוני היא המאבק בסדר הקיים, בגבולות ובהסדרים שנקבעו, ומאבק בזר – ובעיקר נגד המערב וכמובן מלחמת חורמה חסרת פשרות עד להכחדתה של מדינת ישראל. המאבק הוא גם פנימי ונועד להביא לשינוי פנימי של החברה הערבית והמסלמית תוך שימת דגש על חיזוק יסודות הזהות והמגדיר העיקרי שלה – דת האסלאם. תפיסת ההתנגדות הופיעה בתחילה בעיקר באלג’יריה אולם בחלוף הזמן  אומצה בעיקר על ידי התנועה הלאומית הפלסטינית. בעשורים האחרונים צבר רעיון ההתנגדות פופולאריות גדלה והולכת במזרח התיכון. במקביל, התחולל תהליך במהלכו נוצר זיהוי רב של רעיון ההתנגדות עם האסלאם הפונדמנטליסטי.

עד לפני מספר שנים, תמונותיהם של נשיא סוריה בשאר אלאסד, מנהיג ארגון חזבאללה חסן נצראללה ותמונות של מנהיגי חמאס עיטרו רחובות וחנויות בעולם בערבי. הם נתפסו בעולם הערבי כ”גיבורי ההתנגדות” המובילים את הדרך לנצחון על ישראל.

המלחמה בסוריה גרמה לפגיעה קשה בהילה ובתדמית של מושג ההתנגדות ומנהיגיו.

אל מול עיניו הנדהמות של העולם הערבי, הפכה “ההתנגדות” לסיסמא המצדיקה הרג חסר אבחנה של עשרות אלפי אזרחים סורים – קשישים גברים נשים וילדים – בידי משטר אסד ובן בריתו חזבאללה. סיסמת ההתנגדות הכשירה אונס של נשים סוריות בידי מילציות של משטר אסד ואנשי חזבאללה. סיסמת ההתנגדות הכשירה את החורבן של ערי סוריה וכפריה, והפיכתם של מליוני אזרחים סורים לפליטים חסרי כל.

העולם הערבי הוכה בהלם. ההתנגדות – הסיסמא שאך אתמול היתה מבחינת רבים בעולם הערבי המצפן שהורה על הדרך הנכונה לכאורה, התגלתה כבדיה, שקר מניפולטיבי וציני. שורה ארוכה של כותבים, אנשי רוח ופוליטיקאים בעולם הערבי מדברים בגלוי על כך שהעולם הערבי הלך שולל אחר סיסמת ההתנגדות שלא היתה אלא רמיה עצמית והונאה.

וכך, נסדק מערך ההתנגדות והילת הזוהר של מושג ההתנגדות נעכרה. ההערצה בעולם הערבי לאסד ולנצראללה התחלפה בשנאה יוקדת. בעולם הערבי והמסלמי שרובו סוני גברה הביקורת והכעס גם על חמאס. העולם הערבי לא שכח את העובדה שחמאס  – שהוא סוני – היה חבר חשוב בציר אירן- אסד- חזבאללה השיעי שטובח בסורים סונים (ובכלל זה גם בפלסטינים בסוריה) העולם הערבי לא שכח את את העובדה שחמאס שהשתלט על רצועת עזה באלימות בשם “ההתנגדות” תוך שהוא טובח באחיו הפלסטינים (יוני 2007) ובעיקר לא את העובדה שחמאס המיט אסונות על תושבי עזה – והכל בשם “ההתנגדות”. התוצאות הקשות שנגרמו לתושבי עזה ולארגון חמאס כתוצאה לסבב האלימות הנוכחי שיזם חמאס, מרחיבות את הסדקים בסימבול ובקונספט שנקרא “ההתנגדות”, שהוא מקור הצידוק המרכזי של חמאס לדרכו ולמדיניותו.

 לגיטימציה בינ”ל: במאבק ההסברתי בין ישראל לבין חמאס התרחשה תופעה מעניינת: על אף העובדה שחמאס מוגדר רשמית כארגון טרור על ידי הדיפלומטיה המערבית, הצליח חמאס לזכות באוזן קשבת – אם לא באהדה – של חוגים חשובים במערב כמו ארגוני זכויות אדם, תקשורת, פוליטיקה ואקדמיה. מסיבות שונות, הצליח חמאס לשכנע גורמים אלה כי המאבק שלו בישראל הינו בהקשר פוליטי לגיטימי של “התנגדות לכיבוש” או “שחרור עזה”. למעשה, ההישג ההסברתי של חמאס היה כה משמעותי עד כדי כך שאפילו פשעי מלחמה מובהקים שביצע הארגון במשך שנים – כמו ירי רקטות במכוון על מרכזי אוכלוסיה ישראלים – לא נתקל בסנקציות חד משמעיות של המערב אלא בתגובה מינורית שביטאה בעקיפין “סובלנות” מסויימת לאלימות שמפעיל חמאס נגד אזרחים ישראלים. תגובה זו עודדה את חמאס להמשיך במדיניות הטרור שלו.

במבצע “צוק איתן” התמונה שונה. עד כה לא הצליח חמאס לרתום לצידו את דעת הקהל העולמית כפי שעשה בסבבים קודמים. מבצע “צוק איתן” מהוה נקודת ציון במובן זה שהקהילה הבינ”ל מבטאת הפעם, בניגוד לסבבי אלימות קודמים (ובעיקר לסבב האלימות של מבצע “עופרת יצוקה”) אפס סובלנות לירי הרקטות של חמאס על ישראל. התמונות של נשים ישראליות המגוננות בגופן על ילדיהן באמצע הרחוב מפני פגיעת רקטות שירה חמאס גרמה אפילו למבקרים חריפים ביותר של ישראל במערב (שאינם ערבים או מסלמים) לנוע באי נוחות בכיסא, ולאמץ גישה יותר מאוזנת כלפי המתרחש באופן שמבטא גם הבנה לסבל של האוכלוסיה הישראלית. במאבק על הנאראטיב זוכה ישראל לנקודות. דוגמא בולטת לכך ניתנה בעובדה שבמהלך הסבב הנוכחי, מפגינים פרו פלסטינים הפגינו מול משרדי רשת BBC בלונדון, בטענה שדיווחי הרשת מוטים לטובת ישראל ומתעלמים מהמתרחש בעזה. צריך לזכור כי בסבבי אלימות קודמים בין ישראל לבין חמאס נקטה רשת BBC בקו ביקורתי חריף ביותר נגד ישראל.

בעקבות סבב האלימות הקודם בין ישראל לבין חמאס  (שכונה בשם מבצע “עמוד ענן”) כתבתי במאמרי “צבע אדום בבירות המערב“.(נובמבר 2012 ) על פוטנציאל ההסלמה החמור שנשקף מעזה. את מאמרי סיימתי במשפט: “צפירות האזעקה בערי ישראל צריכות להדהד בבירות המערב”. נראה, כי בבירות המערב אכן שמעו סוף סוף את צפירות האזעקה בערי ישראל.

לתפנית שחלה בדעת הקהל המערבית ביחס לטרור של חמאס יש גורם נוסף והוא האלימות הקשה בעולם הערבי. בירחון היוקרתי “אקונומיסט” התפרסמה לאחרונה כתבת שער המתמקדת באלימות ובכאוס בעולם הערבי. התחזקותם של גורמי אסלאם קיצוני כמו ארגון המדינה האסלאמית בעירק ובלבנט, ארגון אלקאעדה בסוריה ועוד, מעוררת חששות גוברים במערב, שהטרור הרצחני של ארגונים אלה עלול להיות מופנה גם נגדו.  לחשש של המערב יש בסיס רציני: מאות רבות של מיליטנטים של ארגוני אסלאם קיצוני הגיעו מתוך האוכלוסייה המוסלמית הגדולה המתגוררת באירופה, ובשובם לאירופה הם עלולים להוות מקור לאיום בטחוני חמור.

בעולם הדימויים של הצופה הממוצע במערב, אסלאם מזוהה יותר ויותר עם אלימות, והמזה”ת מזוהה יותר ויותר כמקום שבו “צעירים מסלמים עם מסיכות או ללא מסיכות שחמושים מכף רגל ועד ראש עסוקים בלהרוג או מאיימים להרוג”.,מבחינת הצופה הממוצע בארה”ב או באירופה, חמאס, ג’האד, אלקאעדה , ISIS  הם כולם אותו דבר למרות שלמרבה האירוניה יש הבדלים משמעותיים (לצד דמיון רב כמובן בתחומים מסויימים) בין חמאס לבין ארגונים אלה. “הדימוי הזה הוא בעייתי מאוד מבחינת חמאס משום שהוא מעקר את הנסיון של חמאס לזכות בלגיטימציה בינ”ל.

על אף כל הנאמר לעיל, סביר מאוד שחמאס – בדומה לסבבים קודמים – יטען גם הפעם כי “ניצח”. בהגיון הפנימי של חמאס, העובדה שירה אלפי רקטות על ערי ישראל, הפעיל מנהרות תקיפה, ביצע פעולות קומנדו ופגע בחיילים ישראלים וכו’ הם נצחון – בלא שום קשר לתוצאות בשטח והשלכותיהן. ההיגיון של חמאס דומה לזה של מודל החיקוי שלו: ארגון חזבאללה הלבנוני. לאחר מלחמת לבנון השניה הכריז מנהיג חזבאללה חסן נצראללה על “נצחון אלוהי”. כשנלחץ אל הקיר לנוכח ביקורת עצומה שהתעוררה עליו בעולם הערבי ובלבנון על החורבן שנגרם ללבנון ולארגונו במלחמה, הודה נצראללה כי אילו ידע שזו תהיה תגובתה של ישראל לא היה יוזם את חטיפת החיילים. כשנשאל נצראללה מה השיג במלחמה שיזם השיב “נלחמנו 33 ימים נגד הצבא הישראלי החזק ונשארנו לעמוד על רגלינו”. זו הסיבה שחזבאללה מכנה את המלחמה בשם “מלחמת 33 הימים”. חמאס מן הסתם ינקוט בקו תעמולה דומה מאוד לזה של נצראללה לאחר מלחמת לבנון השניה.

עובדתית צריך לזכור כי למרות הצהרות ה”נצחון” של חזבאללה, בעקבות מלחמת לבנון השניה נוצרה מציאות אסטרטגית טובה יותר עבור ישראל והלבנונים: בשמונה השנים שחלפו מאז המלחמה לא יזם חזבאללה שום תקיפה על הגבול או על ערי ישראל.

למבצע “צוק איתן”- בדומה למלחמת לבנון השניה – יש פוטנציאל לשינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל וגם עבור הפלסטיני. מדוע?

למעלה משלושה מליון פלסטינים בשטחי עזה והרשות הפלסטינית רואים וחווים את התוצאות העגומות של שלטון חמאס בעזה ושל דרכו הפוליטית והאידיאולוגית. יותר ויותר פלסטינים מבינים כי דרכו של חמאס מובילה למבוי סתום, וחמאס מוצא את עצמו היום מול חזית פנים פלסטינית רחבה ומתרחבת המתנגדת לדרכו. חשוב להבין כי חמאס שואף למצב את עצמו כגורם ההנהגה היחידי של הפלסטינים אבל מבצע “צוק איתן” מרחיק אותו מאוד ממימוש שאיפה זו. זוהי התפתחות חיובית עבור ישראל והפלסטינים: אילו חמאס היה מממש את שאיפתו המשמעות היא מעגל אלימות בלתי פוסק משום שהאלימות נגד ישראל – עבור חמאס- היא לא רק אמצעי אלא בעיקר ערך אידיאולוגי, שמטרתו לשמר את הרלבנטיות של חמאס ואת שלטונו.

חמאס מגיע למבוי סתום גם בהיבט של עצם השימוש באלימות. דעת הקהל במערב מעבירה מסר חד יותר של אפס סובלנות כלפי טרור נגד אזרחים כולל אזרחים ישראלים, ולא פחות חשוב: על רקע האלימות הרצחנית המשתוללת בעולם הערבי- שלאסלאם הקיצוני יש חלק מרכזי בה –  גוברים בעולם הערבי גוברים הקולות המבטאים רתיעה והסתייגות משימוש באלימות בכלל ומדרכו של האסלאם הקיצוני בפרט. שינויים ותהליכים אלה בדעת הקהל העולמית והערבית – יחד עם המהלומה החמורה שספג חמאס והחורבן שנגרם ברצועת עזה במבצע “צוק איתן”, מצמצמים מאוד את מרחב הלגיטימציה והיכולת של חמאס להמשיך ולהפעיל אלימות נגד ישראל וזו כמובן בשורה טובה לישראלים ולפלסטינים בעזה

מבצע “צוק איתן” מתרחש בתזמון חשוב עם תהליך פנים- פלסטיני שיש לו פוטנציאל לשינוי חיובי בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זהו תהליך איטי ומפותל שקשה לעתים לאתר אותו, המתרחש על רקע רעידת האדמה הפוקדת את העולם הערבי. החברה הפלסטינית מתחילה לצעוד צעדים ראשונים בדרך של דיון פנימי העוסק בדרכו ויעדיו הלאומיים של העם הפלסטיני. הדיון הפנים-פלסטיני מתרחש על רקע שתי תובנות המחלחלות בקרב הציבור הפלסטיני:  תובנה אחת היא העובדה שלעולם הערבי, המתמודד עם אתגרים עצומים, אין את האנרגיה, המשאבים, הזמינות והרצון להמשיך ולעסוק בנושא הפלסטיני. תובנה שניה היא העובדה כי סבבי האלימות עם ישראל מרחיקים את הפלסטינים מהישגים פוליטיים ומקטינים את הסיכוי ליצירת תנאים נאותים למימוש יעדים לאומיים פלסטיניים. הפלסטינים לומדים – כפי שלמדו הישראלים – כי לשימוש בכח יש מגבלות. במקרה של ישראל, הוביל תהליך הלמידה הזה לנכונות גדולה יותר של חלקים רבים יותר בציבור הישראלי להגיע להסכם עם הפלסטינים הכולל פשרות וויתורים כואבים. מבצע “צוק איתן” משתלב בדיון הפנים-פלסטיני, ויכול לשמש זרז להתרחשות תהליך למידה דומה בחברה הפלסטינית.

 פוטנציאל השינוי האסטרטגי החיובי עבור ישראל של מבצע “צוק איתן” אינו מתוחם לזירה הפלסטינית בלבד. מצפון לישראל, בלבנון, עוקב ארגון חזבאללה הלבנוני מקרוב אחר המבצע, מהלכו ותוצאותיו. ההצלחה הגדולה של “כיפת ברזל” ביירוט הרקטות, היכולות הצבאיות ההגנתיות וההתקפיות המרשימות שמפגינה ישראל, עמידתו האיתנה של העורף הישראלי, התמיכה הגורפת של הציבור הישראלי במהלך צבאי למרות המחיר בחיי חיילים, העמדה החד משמעית של המערב המבטאת אפס סובלנות ביחס לירי על אזרחים – כל אלה מחלישים את המוטיבציה של חזבאללה (שיכולתו הצבאית גדולה כמה מונים מזו של חמאס) לנסות וליזום סבב אלים נוסף נגד ישראל. צריך גם לזכור, כי המוטיבציה של חזבאללה כיום ליזום סבב אלים נוסף נגד ישראל מוחלשת ממילא על רקע המצוקה עצומה של הארגון כתוצאה למעורבותו במלחמה בסוריה: חזבאללה איבד עד כה לפי אומדנים זהירים למעלה מ- 500 לוחמים במלחמה בסוריה ויש לו אלפי פצועים. מחיר הדמים שמשלם חזבאללה גורם לתסיסה וביקורת גוברת בתוך העדה השיעית על הנהגת הארגון. בנוסף, בשל מעורבותו במלחמה בסוריה, מתמודד חזבאללה עם איומי עם טרור גובר המופנה נגד יעדיו ונגד העדה השיעית בלבנון מצידן של קבוצות סוניות לבנוניות וסוריות, ומעמדו בעולם הערבי מצוי בשפל המדרגה.

למבצע “צוק איתן” יש פוטנציאל לחולל תהליך שינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל והפלסטינים.בסיומו של הסבב האלים יצאו שני הצדדים למרחב שונה מזה שהיו בו. במרחב הזה יש – לפחות פוטנציאלית – אפשרות לעיצוב עתיד טוב יותר לשני העמים, ועל שניהם מוטלת אחריות.

הפלסטינים חייבים לקדם שיח פנימי נוקב ורציני שיאפשר להם להביט על הסכסוך לא מזוית ראיה של “קורבן” אלא מזוית ראיה של מי שיכול לעצב את גורלו ועתידו. רק ממקום כזה יוכלו הפלסטינים להפנים את ההבנה כי פתרון של שלום לסכסוך מחייב פשרות וויתורים.

ישראל חייבת ליזום ולקדם גישה נדיבה יותר כלפי הפלסטינים בכלל ובעזה בפרט.  לישראל יש יכולת – יחד עם גורמים איזוריים ובינלאומיים – לעצב תנאי מציאות טובים בהרבה עבור תושבי עזה שיתנו מענה אמיתי למצוקות של תושבי עזה ויציעו להם עתיד של כבוד תקווה. זהו אינטרס ישראלי.

המאמר הזה נכתב בעיצומה של לחימה אכזרית, ובידיעה שבזמן ששורות אלה נכתבות המציאות בשטח היא נזילה ביותר, ויש אפשרות לא מבוטלת להתפתחויות שמתרחשות או יתרחשו בעיצומה של הלחימה שיובילו לסחרור עוד יותר קיצוני של מהלך האירועים וכוונם.אבל גם בתוך חשכת המנהרות אני יכול לראות אור ונראה לי שחשוב להצביע על כך.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Members Area

 

Yes, I´m interested in being the first to know when the
AviMelamed.com membership dashboard opens.

* indicates required

 

Learn more
Newsletter X

Join my mailing list to be the first to know about my appearances, events and lecture tours!

Join my mailing list to receive my Intel Briefs straight to your inbox!